ישנם אלו הגורסים כי הציונות סיימה את תפקידה ההיסטורי עם הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. את הטענה הזאת ראוי לשלול. מראשיתו התבסס הזרם המרכזי בתנועה הציונית על שלושה אידיאלים – הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל; קיבוץ גלויות; והקמת חברת מופת. שלוש מטרות העל האלו משתקפות בבירור בטקסטים ציוניים רבים החל מ"אלטנוילנד" של הרצל וכלה במגילת העצמאות.

להגשמתו של האידיאל הראשון, הקמת מדינה יהודית, חגגנו לאחרונה 67 שנים, ומרגע שהוגשם תחזוקתו ושימורו אינם אלא משימה טבעית לכל מדינה ולכל ארגון. אולם קיומה של ריבונות יהודית היא תנאי להגשמתם של שני האידיאלים האחרים של הציונות. מאז הקמתה יותר משלושה מיליון יהודים עלו לישראל, עד כי בשנים האחרונות, בפעם הראשונה מאז ימי בית ראשון, מרבית יהודי העולם מתגוררים בארץ. השנה האחרונה הייתה גם השנה הראשונה מאז השואה בה מספר היהודים בעולם גדל לעומת השנה שלפניה. זאת הודות לתנופה הדמוגרפית בישראל שמאזנת את ההתבוללות בגולה.

אבל פוטנציאל העלייה הולך ומצטמצם. מרבית היהודים החיים במדינות מצוקה כבר עלו לישראל או היגרו למקומות אחרים, ומספר העולים ממדינות הרווחה במערב גדל בקצב איטי אך בטל בשישים לעומת גודל קהילות המוצא. אשוב לנקודה זו בהמשך.

הצלחנו להקים מדינה משגשגת, מצליחה, מודרנית ולקבץ אליה חלק ניכר מגלויות ישראל, אבל חברת מופת טרם הצלחנו ליצור. ישראל מובילה בפטנטים וסטארט-אפים אך גם במדדי העוני ואי השוויון בקרב המדינות המפותחות, ובהישגיה החינוכיים לעומת זאת משתרכת בתחתית הרשימה. הגזענות בה פורחת וכך גם האלימות וחוסר הסובלנות.

נשאלת השאלה לשם מה הקמנו כאן מדינה. אדם מאמין עשוי להסתפק בתשובה כי הקמת המדינה היא חלק מתכנית היסטורית שתוקפה נגזר מציווי האל. אחרים לא יוכלו להסתפק בתשובה זו ועליהם למצוא אותה בתוכנה ומהותה של המדינה – היותה הבסיס עליו תוקם חברת המופת. מעיון בחזונם של נביאי ישראל ובכתבי הרצל, ז'בוטינסקי, אחד העם והוגים ציוניים אחרים ניתן לגבש את דמותה של אותה חברת מופת.

חברת המופת הישראלית היא חברה שתאפשר לכל אחד מיחידיה להגשים את הפוטנציאל הייחודי שלו ולחיות חיי רוח עשירים וחיים חברתיים מגוונים, ברווחה חומרית ובמסגרת קהילה מגובשת ותומכת.

לשם כך, בחברת המופת יש להבטיח לכל אדם ואדם את חירויות המצפון, המחשבה, הביטוי והמעשה. אך בכך לא די. היכולת להגשים חירויות אלו תלויה בקיומם של תנאים סביבתיים מסוימים. אלו הוגדרו על ידי ז'בוטינסקי כ"חמשת המ"מים" וכיום נהוג לכנס אותם תחת הכותרת זכויות חברתיות – זכויות אלו על המדינה להבטיח לא רק בדרך של הגנה סבילה אלא בצורה פעילה. להבטיח כי החברה והמשק יאפשרו לכל אדם נגישות טובה לחינוך, בריאות ומשפט צדק. להבטיח כי כל אדם ייהנה מפרי עמלו ותרומתו לחברה כפי כישרונו ומרצו, וכי זה יספיק כדי למלא את הצרכים הבסיסיים שלו ושל משפחתו.

בחברת המופת לא ירעבו אנשים בזמן שכמויות גדולות של מזון מושמדות או מושלכות. לא יגור אדם ברחוב בזמן שעשרות אלפי דירות עומדות ריקות. לא יעבוד אדם שעות רבות ללא פנאי וזמן למשפחתו, בזמן שאחרים יכניסו לכיסם מאות אלפי שקלים כל חודש תמורת חצי משרה. בחברת המופת לא ייהנו מעטים מעמלם של הרבים. לא ירוויחו זרים מאוצרות הטבע של כולנו. לא יחולקו תקציבים במחשכים, ללא פיקוח ובצורה לא שוויונית.

אבל בחברת מופת גם לא ייגזר עלינו להיות בודדים. חברת המופת הישראלית והיהודית תהיה חלק בלתי נפרד מזהותו של האדם וממנה הוא ישאב תחושת שייכות ונחמה. האדם יתפוס עצמו כחלק משלשלת הדורות, יחוש הכרת תודה ומחויבות לדורות שקדמו לו, ותחושת אחריות ודאגה לדורות הבאים.

האתגר הציוני הגדול של המאה ה-21 הוא לכונן בישראל חברת מופת שתהווה אור לגויים. קיומה דרוש וראוי לתושביה, אבל הוא גם תנאי לחידוש העלייה ההמונית, והפעם גם ממדינות הרווחה במערב, ולהשלמת המשימה ההיסטורית של קיבוץ הגלויות. חידוש העלייה יסייע גם לבצר את קיומה של המדינה כעובדה קיימת ושרירה. ניתן לומר כי חברת המופת היא גם התכלית לקיומה של המדינה וגם האמצעי לשימור קיום זה.

הרשימה פורסמה לראשונה כאן בכתב העת "אשמורת שלישית" מבית עמותת "שבעים פנים לציונות".

אם אהבתם את מה שקראתם ואתם רוצים לקרוא עוד, אנא שתפו והירשמו לקבלת עדכונים בכל פעם שמתפרסם פוסט חדש. זה פשוט – רק להכניס כתובת דוא"ל במקום המתאים בראש העמוד בצד ימין.