דמוקרטיה ייצוגית 2.0

בראשית 2009[1] בגדו חברי מפלגת העבודה במצביעיהם – בהצבעה בנושא רפורמת הקרקעות הצביעו נגד עמדתם המסורתית והמוצהרת. למרבה הצער מקרה שכזה הוא הנורמה בכנסת ובפרלמנטים אחרים בעולם. כיצד ניתן למנוע תופעה זו, להגביר את אמון הבוחרים בנבחריהם ואת אחריותיות (accountability) הנבחרים כלפיי בוחריהם?

בפוסט הזה אני מתכוון להציג את הכשל העיקרי של שיטות הייצוג הפרלמנטריות המוכרות בדמוקרטיות המערביות בימינו. בנוסף, אציג את הדרך הנכונה לדעתי לאפשר פרלמנט חזק, המשקף נאמנה את מגוון הדעות וההשקפות בציבור, וממשלה יעילה, המוציאה לפועל את מדיניות הפרלמנט וסדר העדיפויות שקבעה. יתר על כן, אראה כי ישנה חלופה טובה יותר לפרדיגמת הקואליציה-אופוזיציה שמכתיבה במידה רבה את התנהלות חיינו הציבוריים.

כצרכנים בחברת השפע המודרנית, אנו נהנים מחופש בחירה נרחב בנוגע לעיצוב חיינו הפרטיים. אנו מחליטים היכן נגור, מה נרכוש ומה נאכל מבין מגוון רחב המוצע לנו. אמנם אנו מוגבלים בהחלטותינו בהתאם לאמצעים העומדים לרשותנו, אך בידינו עדיין כוח רב לבחור בהתאם להעדפותינו השונות. אולם, מה אם הייתה עומדת בפנינו ברירה אחת בין סלי מוצרים שונים? מה אם בצמידות להחלטתנו אם נגור בעיר או בכפר היינו נאלצים לבחור אם לאכול בשר או ירקות? במקרה כזה הייתה נפגעת חירותנו באופן משמעותי. מוכרי אותן חבילות, מצידם, היו מנצלים את חוסר יכולתנו לבחור על ידי השקעה במספר מצומצם של מוצרי דגל, תוך הזנחת השאר. ניתן לזהות תופעה זו ברשתות הקניות הגדולות, שם אנו עדים להורדת מחירים במספר מצומצם של מוצרים, אשר מטרתה משיכת הצרכנים לקנות את כל סל הקניות שלהם באותה החנות, בשעה שמחירי שאר המוצרים לאו דווקא נמוכים.

אותה ברירה שרירותית, אותה לא היינו מסכימים לקבל בחיינו הפרטיים, נתפסת על ידנו כטבעית בתחום הציבורי. כאזרחים המחזיקים בדעות ובהשקפות מגוונות בנוגע לדרכים בהן חיינו הציבוריים צריכים להתנהל, ניטלת מאיתנו היכולת לבחור באופן חופשי על פי מצפוננו ושיקול דעתנו.

בקלפי חייב האזרח לבחור ב"סל מוצרים" אחד ויחיד וכפועל יוצא מכך עליו להתפשר על תכולתו. זאת ועוד: כיוון שרובנו מחליטים למי להצביע לפי תחום מדיניות מרכזי אחד (לרוב על-פי השקפתנו המדינית), אין ביכולתנו "להעניש" את הנבחרים על תת-ביצוע או לתגמלם על ביצוע מוצלח בתחומים האחרים. מי ממצביעי העבודה ישקול הצבעה לליכוד כיוון שמפלגתו אכזבה אותו בתחום החברתי? מי ממצביעי הימין יבחר בפעם הבאה בחד"ש בגלל פועלו של ח"כ דב חנין בתחום איכות הסביבה?

כיצד ניתן לפתור זאת? לכאורה ניתן לעבור לשיטה של דמוקרטיה ישירה בה כל אזרח יוכל להביע את דעתו על כל צעד מדיניות ומינוי של כל בעל תפקיד. במציאות חיינו המודרנית הדבר אינו אפשרי. החלטות רבות דורשות ידע קודם, התעמקות בפרטים והחלטה מתוך ראייה רחבה. בחברה המודרנית מתקבלות בפרלמנט ובדרג הביצועי עשרות החלטות חשובות שכאלה מדי יום ואין שום דרך לתת לגוף בוחר בן מיליוני אנשים להשתתף באופן יום-יומי בהחלטות כגון דא. דרך אחרת היא לתת לכל אזרח יותר מקול אחד ביום הבחירות. על-פי הצעה זו, בקלפי יוכל הבוחר להצביע למספר מפלגות לפי העדפותיו. אולם, קיימת פה בעיה: אזרח פלוני יצביע למפלגה בגלל חלק מסוים במצעה או בגלל מועמדים מסוימים מטעמה. כיצד "תדע" כל מפלגה להשתמש בקולות שקיבלה דווקא בהתאם לסיבות הפרטניות שבגללן הוענקו לה וכיצד יידע האזרח שקולו משמש רק על-פי כוונתו המקורית?

דרוש לנו, אם כן, מנגנון אשר יאפשר לכל אזרח לכוון את הצבעתו בהתאם לדעותיו השונות. במילים אחרות, יש לפרק את "סל המוצרים" האידיאולוגי אשר מציעה כל מפלגה ולאפשר לכל בוחר לבחור כל מוצר בנפרד.

שיטת הבחירות הנהוגה כיום ברוב הדמוקרטיות בעולם היא ייצוגית – אנו בוחרים, בשיטות רבות ומגוונות, נציגים למליאת הפרלמנט ועלינו לסמוך, לשווא, שאלו אכן ייצגו במידת האפשר את דעותינו. את השיטה אותה אני מציע ניתן לכנות השיטה המייצגת. על-פי שיטה זו, הבחירות תהיינה לא למליאת הכנסת כי אם לועדותיה. בבואו לקלפי יבחר האזרח בכל ועדת כנסת, עבור איזו מפלגה לתת את קולו.

לשם המחשה, אזרח הסבור שיש לשמור על ארץ ישראל השלמה אך גם חשוב לו לשמור על זכויות ילדי העובדים הזרים והגנה על הסביבה יוכל לתת את קולו לנציג "האיחוד הלאומי" בועדת החוץ והביטחון; לנציג "מרצ" בועדת הרווחה ולנציג "הירוקים" בועדת הפנים והגנת הסביבה. שיטה זו תביא בהכרח להגדלת יכולתו של האזרח להביא לידי ביטוי את דעותיו בנושאים השונים הקשורים לנחלת הכלל ותעצב כנסת אשר השקפות חבריה תייצגנה בצורה מדויקת ונאמנה יותר את השקפות הבוחרים.

בתחילה רבים כמובן יצביעו בצורה אוטומטית עבור אותה מפלגת "בית" בכל הועדות, אולם כפי שאימוץ שיטת הבחירה הישירה הביא לשינוי נרחב בהרגלי ההצבעה של הבוחרים, שינוי שאת מרוריו אנו טועמים עד היום, ניתן להניח בסבירות גבוהה שאימוץ שיטה זו ישנה אותם אף יותר. אולם, בניגוד לפיצול הקיים כיום במערכת הפוליטית המעודד ומחדד כיתתיות, מעבר לשיטה המייצגת בהכרח יגביר את שיתוף הפעולה ואת חיפוש המשותף על פני המפריד. מצביעים החלוקים בנושאים מסוימים בוודאי יוכלו להסכים בנושאים אחרים. דוגמא לכך ניתן למצוא בשיתוף הפעולה המוצלח בין תנועות הנוער העובד והלומד ובני עקיבא, ביחד עם ארגונים ואישים רבים אחרים, אשר בדרך כלל דעותיהם חלוקות בנושאים המרכזיים שעל הפרק, כאשר שיתפו פעולה נגד רפורמת הקרקעות שהציעה הממשלה לאחרונה. קל לדמיין קואליציות רבות כאלו אשר תתארגנה בעקבות מעבר לשיטת הבחירות המייצגת.

שיטה זו תבטיח כי כל ועדה תורכב מתמהיל דעות והשקפות דומה לתמהיל ההשקפות השורר בציבור בתחום מדיניות זה. מעבר לכך, השיח הציבורי, שנוטה בימים רגילים ובעיקר לפני בחירות להתמקד בסוגיות מדיניות-ביטחוניות גרידא, בהכרח יתרחב ויקיף תחומים רבים וחשובים, המגיעים לידי ביטוי חסר מאוד כיום, הן בדפוסי ההצבעה והן בתשומת הלב הניתנת להם. פוליטיקאים האמורים להיבחר על-פי השקפתם בתחומים כגון כלכלה, חינוך, סביבה, זהות לאומית וכדומה ידאגו לכך.

כדי שייתן הבוחר הממוצע אמון בשיטה המוצעת, עלינו להבטיח כי חברי הכנסת אכן ישתמשו במנדט שניתן להם בהתאם לכוונת הבוחר. לא ייתכן שחבר הכנסת שנבחר על סמך מצעו הסביבתי ייתן קולו בעד או נגד הסכם מדיני בצורה שלאו דווקא תואמת את רצונותיהם של בוחריו. לכן יש להגביל את מירב סמכויות חברי הכנסת לתחום שעליו נבחרו. לשם כך עלינו לחזק מאוד את סמכויות ועדות הכנסת ולהחליש בהתאם את מליאתה.

כבר כיום נשמעים קולות רבים הקוראים להעצים את תפקיד הועדות בעבודת הכנסת. אין ספק שזהו תהליך רצוי. מרבית ההחלטות והפעולות הנדרשות כדי לגבש ולנהל מדיניות, כפי שנדרש מהכנסת, דורשות היכרות מעמיקה עם הנושאים שעל הפרק, הקדשת זמן רב, תשומת לב ומידה רבה של אחריות. אף לא אחד מאלה ניתנים ליישום אמיתי בגוף בעל מאה ועשרים חברים אשר נדרשים להפגין ידע ומומחיות בכל הנושאים הרבים המונחים על שולחן הכנסת. יש, על כן, להעביר את רוב פעילות החקיקה, הפיקוח, הבקרה והתקצוב לידי ועדות הכנסת. רק בהן יוכלו חברי הכנסת להיכנס לעובי הקורה כנדרש מהם. שני הצעדים הראשונים הנדרשים הם העברת גיבוש התקציב של כל משרד ממשלתי ואישורו, מועדת הכספים לידי הועדה האחראית עליו ובדומה העברת סמכויות הביקורת על המשרד מהוועדה לביקורת המדינה.

בהמשך יש לשקול העברת כל תהליך החקיקה לידי הועדות תוך ביטול תהליך הקריאות הנהוג כיום. בגמר התהליך יישארו בידי המליאה סמכויות הדרושות לתיאום בין תחומי השלטון השונים ותפקידים טקסיים. במסגרת תפקידה זה תידרש המליאה לאשר את סדר העדיפויות הלאומי ובכללו עניינים כגון סדר גודל התקציב וחלוקתו בין משרדי הממשלה השונים, יישוב מחלוקות והתנגשויות אינטרסים בין ועדות שונות וטיפול בעניינים חוצי ועדות. קביעת סדר העדיפויות תהיה בידי ועדת התיאום שתורכב מיושבי ראש ועדות הכנסת ואשר בראשה יישב יושב ראש הכנסת. בשיטה זו מעמדו יתעצם ותפקידו, הלכה למעשה, יהיה להוביל את קביעת מדיניות המדינה ואת סדר העדיפויות שלה.

מומחי מדע המדינה נוהגים להציג את רמת ייצוגיות הפרלמנט ויכולת המשילות כגורמים מנוגדים הסותרים זה את זה ואשר יש לאזן ביניהם, כל אחד לפי ראות עיניו. מעבר לשיטה המייצגת מבטיח הגברת רמת הייצוגיות בד בבד עם הגברת יכולת המשילות של ממשלותינו.

רבים מהכשלים במערכת הפרלמנטרית הנהוגה בישראל טמונים בעירוב הרשויות שהינו חלק בלתי נפרד מהשיטה. העובדה כי רוב חברי הממשלה באים משורות הכנסת וכי עצם קיום הממשלה תלוי בקיום רוב מתמיד לטובתה יחד עם העובדה שבעיני רבים תפקיד חבר הכנסת אינו אלא מקפצה לתפקיד היוקרתי יותר של שר בממשלה – כולם נובעים משיטה זו. רבים מאלו המציעים לאמץ שיטת משטר נשיאותית עושים כך בדיוק בגלל כשלים אלו, כך שבעצם הם תומכים בהפרדת הרשויות. והנה, השיטה המייצגת טומנת בחובה הפרדה יעילה יותר בין הרשויות, אולם ללא הנזקים המיוחסים לריכוז עוצמה רבה מדי בידי הרשות המבצעת הקיים בשיטה הנשיאותית. אותו ההיגיון המחייב הצבעה נפרדת עבור כל נושא, מחייב ריכוז סמכויות הממשלה במסגרת משרדיה ולא במסגרת מליאתה. מינוי שרים חייב שיהיה בשליטת הועדות, ושבתפקידם כשרים יהיו אמונים אך ורק על ביצוע מדיניות בתחום משרדם ולא על החלטות אחרות אשר כיום מתקבלות סביב שולחן הממשלה.

העברת מרכז הכובד של ההחלטות ויחד עימן הסמכות והאחריות משולחן הממשלה אל ועדות הכנסת וועדת התיאום בראשן, תקטין את שאיפתם של חברי הכנסת להתמנות לשרים ותעודדם להתמקד בתפקידם. כפועל יוצא מכך ניתן יהיה להקטין את מספר משרדי הממשלה למספר סביר יותר (8-10) וכן לתחם את תחומי פעילותם בצורה ברורה יותר. שרי הממשלה בשיטה זו יהוו פקידים בכירים האחראים על יישום מדיניות הנקבעת על ידי הועדה האחראית עליהם. על-פי שיטה זו ניתן לדמות משרד ממשלתי לחברה מסחרית. ועדת הכנסת הממונה על המשרד דומה לדירקטוריון החברה ויו"ר הועדה ליו"ר הדירקטוריון. השר הממונה הוא בהשוואה זו המנכ"ל, אשר תפקידו ליישם את מדיניות הועדה לה הוא נותן דין וחשבון ולקבוע מדיניות רק כל עוד לא קבעה הועדה אחרת.

ראש הממשלה ישמש כפקיד הבכיר העומד בראש הרשות המבצעת ומומלץ שייבחר על-ידי הכנסת על-פי יכולתו ליישם את מדיניותה ובצורה שתבטיח את מירב שיתוף הפעולה בתוכה ומיעוט חיכוכים בינה לבין הממשלה. הדרך הטובה ביותר לדעתי לעשות זאת היא שיטת "העשן הלבן" הנהוגה בבחירות לנשיא המדינה. את שרי הממשלה יבחר ראש הממשלה, כמי שיצטרך לעבוד עימם, אך מינויים יהיה טעון אישור ועדת הכנסת האחראית על משרדם, כמי שתצטרך לסמוך על השר בביצוע מדיניותה.

כחלק בלתי נפרד מהשינויים המוצעים לעיל, צפויה להשתנות פרדיגמת יחסי קואליציה-אופוזיציה המוכרת בכל דמוקרטיה מערבית ונחשבת, בטעות, לחיונית לחיים דמוקרטיים תקינים. חלוקה דיכוטומית זו בין קואליציה התומכת אוטומטית בממשלה ואופוזיציה החותרת תחתיה, מוסברת כהכרחית על מנת למנוע ריכוז כוח רב מדי בידי גוף אחד וכדי שצד אחד של המפה הפוליטית ישמש ככלב שמירה על הצד השני. בפועל, מערכת זו מחדדת הבדלים במקום בו אינם קיימים, מסכלת אפשרויות לשיתופי פעולה וגורמת לנבחרי ציבור לפעול פעמים רבות בניגוד לצו מצפונם ודעותיהם המוצהרות. בנוסף היא גורמת, בעיקר לעת בחירות, לטשטוש עמדות במטרה לכבוש את מרכז המפה הפוליטית. למעשה, ניתן לומר כי 80 אחוזים מהעם מסכימים על 80 אחוזים מהנושאים שעל סדר היום אך אלו אינם מטופלים כיוון שאנו עסוקים בהתקוטטות בנוגע ל-20 האחוזים השנויים במחלוקת.

מעבר לשיטה המייצגת יבטיח שינוי מצב מעוות זה. ביטול הצורך להפיל את הממשלה כדי לסכל את מדיניותה (או כדי לכבוש את כיסאותיה הנחשקים) ובהכרח גם ביטול הצורך בהגנה עיקשת עליה, יאפשרו הידוק שיתוף הפעולה וליבון מחלוקות במסגרת הועדות השונות. חברי הכנסת לא יהיו אנוסים להצביע בניגוד לדעתם ודעת שולחיהם כי אופן הצבעתם לא ישפיע על שלמות הקואליציה ושרידות הממשלה. מעבר לכך, יהיה להם אינטרס ברור להצביע לפי עמדתם המוצהרת כדי לא להסתכן באיבוד קולות. מובן כי פשרה ככלי פוליטי תמשיך להוות אמצעי שגרתי בעבודת הכנסת וועדותיה, אך אם כיום מתפשרים בכנסת בעיקר לשם הגנה או התקפה על שלמות הממשלה, עם אימוץ השיטה המייצגת, היכולת לממש את מצעך המוצהר תהיה אמת המידה העיקרית לעתידך הפוליטי ולכן פשרות ישמשו כלי להשגת מטרה זו בלבד.

פיצול הכוח והסמכות בין הועדות השונות יבטיח צמצום כוחם של מיעוטים אשר בשיטה הנוכחית מהווים לשון מאזניים ולכן זוכים לעוצמה חסרת פרופורציות לגודלם היחסי. צמצום היכולת לקשור עניין אחד במשנהו וביטול היכולת להקדמת הבחירות והפלת הממשלה ימנע מהמיעוט להכתיב דרכיו לרוב. לדוגמא, ניתן יהיה להנהיג תכנית ליבה במערכת החינוך על-ידי קואליציית אד- הוק של רוב נציגי הבית ללא יכולתם של החרדים והערבים לאיים באי-תמיכה בתקציב או בצעדים אחרים. עצם שינוי שיטת הבחירות יעלה את אחוז החסימה. אם בכנסת של 120 חברים אחוז החסימה הטבעי הינו 0.7%, והרף החוקי הוא 2%, בוועדה בת 10-12 חברים שיעור זה יעלה לכ-8%-10%. יש כי יטענו ששיעור זה הרסני לאופיו המייצג של הפרלמנט, ואנו טוענים כי העובדה שמיעוטים תרבותיים/לאומיים/דתיים קטנים לא יוכלו לרוץ ברשימה מתבדלת ולכן ייאלצו לחבור לכוחות אחרים, תועיל להורדת הגדרות בין קבוצות שונות בישראל.

הגיע הזמן לעבור לשיטה מייצגת טובה יותר אשר תאפשר ייצוג נכון יותר של האינטרסים והדעות השונים בקרב העם מחד גיסא, ומאידך גיסא תאפשר לקיים ממשלות יעילות, בעלות יכולת ביצוע גבוהה המסוגלות להשלים את מלוא כהונותיהן. מעבר לשיטה המייצגת, שיטה מקורית שאין לה תקדים, בוודאי מחייב מחשבה רבה והכנות מדוקדקות. אולם, בעיקר הוא מחייב אומץ. אומץ לקחת אחריות על חיינו. אומץ לפרוץ דרך ולהתחייב לדרך חדשה אשר תקדם את הדמוקרטיה הישראלית אל מעבר לכשלי הדמוקרטיות המערביות של המאה העשרים ולעבר כינון חברה צודקת יותר המהווה אור לגויים בדרכי התנהלותה ושלטונה.


[1] מבוסס על מאמר שנכתב בסמוך להצבעה בנושא הרפורמה בנדל"ן בשנת 2009.

10 מחשבות על “דמוקרטיה ייצוגית 2.0

  1. הי תמיר,
    אתה מניח שאין לבוחרים (ולנבחרים) 'אידיאולוגיה' בכלל. כלומר, שאין עקרון או מערכת מחשבתית מסדרת שאותה הם רוצים לקדם, אלא שכולם בסך הכל הם פרטים שיש להם העדפות לגבי מדיניות שונות בתחומים שונים – וזה מה שהם רוצים שהמדינה תעשה.
    אז, זה לא נכון. מן הסתם, אתה יכול לתמוך במדיניות דומה מסיבות שונות – אבל מה שחשוב לך שאתה מצביע זה שמי שיחליט על המדיניות יעשה את זה מהסיבות הנכונות. זה גם המנגנון היחיד שמבטיח לך במידה וצץ נושא חדש הנבחר שלך יקבל את ההחלטה בצורה שאתה מסכים איתה, מבלי שנתת את ההסכמה המפורשת שלך אליה. חוץ מזה, כמובן שכל הבוחרים חיים בחוסר מידע לגבי נושאים מסויימים – והצבעה אידיאולוגית פותרת את זה.

    קבלת החלטות היא תפקיד אחד של הכנסת – אתה לא ממש מכניס את זה למודל שלך.
    אתה מניח שהפעילות הפוליטית הפורמלית של האזרח היא בחירות, שאין חברה אזרחית או בירוקרטיה וכו וכו'. זה חסר.

    הדמוקרטיה המייצגת שלך היא מנגנון משילות (governance) מפלגתי – זה קצת לקחת את כל מה שלא דמוקרטי במשילות (אובייקטיביות, נושא-ספציפי, חוסר הפרדת רשויות) וכופה את זה על המנגנון הדמוקרטי היחיד שעוד איכשהו נשמר.

    • מיכאל,
      בתור בן אדם מאוד אידיאולוגי, אני כופר במחשבה שלבוחרים אין אידיאולוגיה. אני פשוט מכיר בכך שאת מרבית האנשים קשה לקטלג לתוך מודל אידיאולוגי טהור. אני מכיר אנשים אידיאולוגיים רבים שהם "ימניים" מבחינה מדינית אבל "שמאלניים" מבחינה כלכלית ולהיפך. אני מכיר מישהו שהוא "ימני" מבחינה כלכלית ומדינית אבל הדעות שלו בתחום התכנון העירוני נחשבות "שמאל". אנשים אלו צריכים היום להעדיף צד אחד של האידיאולוגיה שלהם על פני האחר כי אין להם אפשרות לפצל את הצבעתם.

      בשום מקום לא הנחתי שהבחירות הן הכלי היחידי לביטוי פעילות פוליטית ובטח שלא הנחתי שהשיטה המוצעת תפעל באמצעות מפלגות (ייתכן כך וייתכן אחרת).

      אני בהחלט רוצה לבחור נבחרי ציבור אידיאולוגיים שהאידיאולוגיה שלהם תואמת את שלי בנושאים עליהם אני מצביע. למשל לועדת איכות הסביבה אצביע למישהו שנושא איכות הסביבה נמצא בנשמתו ויש לו משנה סדורה בנושא. (לעומת זאת, אחרים יוכלו להצביע למישהו שבאופן מובהק מעדיף את האינטרס של העסקים המזהמים על פני אלו של שאר האוכלוסיה – לגיטימי, אם כי מוזר).

      • אני מסכים איתך שהמציאות היא בדרך כלל מורכבת, אבל אני מוצא שאנשים נוטים להיות מאוד עקביים בערכים ובדרך שבה הם רואים את המציאות. ואני צריך להכניס כאן גילוי נאות – אני מדען מדינה ואני כרגע חוקר דמוקרטיה ואידיאולוגיות.
        'ימין' ו'שמאל' הם לא הגדרות אידיאולוגיות – אלה מושגים שמבטאים יחס על סקאלה, שמוגדרת על בסיס סוגיות ליבה של המערכת הפוליטית. אבל, אם רוצים לדבר על אידיאולוגיות מה שחשוב זה התוכן והערכים. אתה לא תמצא 'ימניים' סוציאליסיטים, למשל.
        אתה מדבר על בוחרים שבוחנים את העמדות של המפלגות או הנבחרים על בסיס הפתרון או המדיניות שהם מקדמים, ולא על בסיס אידיאולוגי – זה לגיטימי – אבל הבעיה היא לא חוסר קוהרנטיות של המערכת.
        יש הרבה פתרונות או מדיניות שהן משותפות להרבה שחקנים אידיאולוגים – כמו למשל, הגנה על עסקים מקומיים, אבל הסיבות שהם תומכים במדיניות הזאת היא אחרת. הטיעון הסוציאליסטי יהיה שונה מטיעון הלאומי וכד'.
        זה ממש בולט סביב הדיון הנוכחי על הלגליזציה. אפילו אם אני בעד לגליזציה של סמים קלים הצבעה לשירן השכל, או יהודה גליק (תומכים ופעילים משמעותיים) היא בלתי נתפסת עבורי – כי אני לא ליברטריאן ואני לא רוצה אותם בכנסת.
        אבל, אם יש מפלגות, או ח"כים, שאידיאולוגית קרובים אלי – מקדמים שיוויון, נגיד, אז אני אעדיף לחזק אותם, אפילו שהם לא מתבטאים על נושא שחשוב לי.
        זה אחריות שלי בתור פעיל, או מומחה, לתווך להם את הנושא לשפה האידיאולוגית שלהם ולשכנע אותם לפעול.

        מפלגות פוליטיות, בדרך כלל, בנויות סביב ערכים ורעיונות משותפים. מפלגות גדולות, בדרך כלל, גם מחזיקות כמה זרמים בתוכן, וזה בסדר. הכוח שלהן הוא בכך שהן מחברות רעיונות בין עמדות שונות. הדרך היחידה לקדם תפיסת עולם ערכית היא על ידי הצבעה כללית – ולא על ידי פיצול הצבעה על פי נושאים.

        אני לא יודע מה זה 'שמאל' בתכנון עירוני – אני האמת מחפש משהו כזה?
        מה זה אומר?

      • אני דווקא כן מכיר ימניים סוציאליסטים. זבולון אורלב הגדיר את עצמו סוציאליסט ואורי אורבך היה קרוב לדעות אלו אם כי לא הגדיר את עצמו כך. נכון שבעולם ימין=ליברליזם כלכלי, אבל בישראל מגדירים את עצמם הרוב לפי השקפת המדינית ולעיתים היא לא מתיישבת לפי השקפותיהם בנושאים אחרים.

        לגביי עקביותם של הבוחרים – אני רוצה להציע שחלק מה"עקביות" הזו היא דווקא עדריות. למשל, מאז המחאה החברתית רבים יותר בציבור הדתי-לאומי מגדירים את עצמם ימניים כלכלית ולדעתי זה משום שרק מאז המחאה הפכה ההשקפה הסוציאל דמוקרטית הזה להיות מזוהה עם השמאל (בקרב הציבור הרחב).

        קח לדוגמא את בני קהילת הלהט"ב. רבים מהם מגדירים את עצמם ימין כלכלי ומדיני ולכן מצביעים לליכוד, אבל הליכוד לא ממש מקדם את הנושאים שחשובים להם בתחום זכויות הלהט"ב. מדוע שלא יוכלו להצביע ליכוד בועדת הכלכלה ובועדת חוץ ובטחון ומרצ/עבודה בועדה שתתעסק בזכויות אזרח? כך המכלול השלם של השקפותיהם יהיה מיוצג בצורה מדויקת יותר בכנסת.

  2. מה שאתה מציע הוא אסון – אתה מציע קומוניזם שאפילו יותר גרוע מהרבה משקים קומוניסטים בהיסטוריה.

    הבעיה היא הבורות של ההמונים – אפילו זוועות השואה ועשרות מיליוני קורבנות מלחמה לא היו הספיקו כדי ללמד את ההמונים שהקיום של בנק מרכזי ומדינת רווחה זה רוע ואיוולת.

    הציבור הבור יצביע, כרגיל, עבור חוקים שמעצימים את סמכויות הממשלה ומקטינים את חירותו.
    במקום להקטין את הממשלה ולאפשר את חופש הפרט אתה מציע להפוך אותה למפלצת שתירדה בפרט!

    השליטה של הממשלה בסיוע הבנק המרכזי על השוק היא זו שגורמת לעוני ולרעב שהביאו את המלחמות הנוראות בהסטוריה.
    סוציאליזם/פאשיזם הם פועל יוצא טבעי של מצב כזה והתוצאה – הרס הכלכלה ומלחמות עם מיליוני הרוגים.

    שליטה של הממשלה של השוק עם שוד של האזרחים ובנק מרכזי שמדפיס כסף בכל פעם שחסר על חשבון הציבור והדורות הבאים זו הבעיה האמיתית!

    שוק חופשי הוא הפתרון ובשביל שוק חופשי צריך להקטין את הממשלה עד למינימום ולבטל את השודד הגדול בהסטוריה – הבנק המרכזי.

    "הציבור מטומטם (ובור) ולכן הציבור משלם".
    הציבור משלם יותר ויותר ככל שהזמן חולף – עוד חוקים, עוד מיסים, עוד בירוקרטיה, עוד מונופולים, עוד שחיתות, עוד הדפסת כסף, עוד מלחמות ומוות, …

    ההצעה הזאת יותר מסוכנת לישראל מאשר החמאס וכל צבאות ערב.

  3. לא, אדוני ראש הממשלה – במחשבה שלישית

  4. ההצעה שלי אומרת שחברי הכנסת ייבחרו אך ורק לועדות. תחשוב על זה כמו בחירות אזוריות, רק שבמקום מחוז הצפון ומחוז הדרום, יהיה מחוז חוץ ובטחון, מחוז עבודה ורווחה וכו׳ וכל המצביעים חברים בכל המחוזות.

    דרך אגב, כל חבר כנסת חבר בועדה אחת לפחות (בדרך כלל ב 2-3 ועדות). במסגרת ההצעה שלי כל חבר כנסת יהיה חבר רק בועדה אחת כך שיוכל להקדיש לה את מלוא זמנו.

  5. אהבתי מאוד את הרעיון של הצבעה לועדות הכנסת, ללא ספק זה יתקן את העיוות שקיים כיום של דילים לצורך העברת חוקים "מהותיים" יותר.

    מה שחסר לי זה ההבנה של כיצד יבחרו חברי הכנסת (האם ישנה הצבעה לוועדות ולכנסת) ומהו תפקיד חברי הכנסת אשר אינם חברי ועדה. אני מודה שיכול להיות שהדבר כתוב אך פיספסתי אותו בין כל הכתוב.

הגב כאן:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s