פוסט פוסט בחירות

בניגוד למה שמשתמע מהכותרת, בפוסט הזה אני לא מתכוון לנתח את תוצאות הבחירות. רבים, טובים, ומוכשרים ממני עשו זאת כבר. למעשה, המחשבות שאפרוש כאן מטרידות אותי מזה שבועיים, אך חשבתי שיהיה נכון יותר להתייחס אליהן רק לאחר הבחירות. אני רוצה לדבר על הבעיה של הצבעה אסטרטגית לעומת הצבעה כנה.

הצבעה כנה היא הצבעה בה הבוחר בוחר את המפלגה המייצגת את דעותיו בצורה המדויקת ביותר ללא תלות בשיקולים שונים כגון, אחוז החסימה, גודל הגוש וכדומה. לעומתה, הצבעה אסטרטגית היא הצבעה בה הבוחר מחליט שלא להצביע למפלגה התואמת ביותר את דעותיו, אלא למפלגה אחרת הקרובה בדעותיה לדעותיו בשל שיקולים שונים כגון, חשש שהמפלגה המועדפת עליו לא תעבור את אחוז החסימה, הרצון שהמפלגה הגדולה בגוש שלו תהיה הגדולה ביותר בכנסת וכדומה.

הטענה שלי היא שככל שבוחרים רבים יותר מעדיפים להצביע הצבעה אסטרטגית על פני הצבעה כנה, הולך ומתעוות הרכב הכנסת שאמור לשקף נאמנה את התפלגות הדעות בקרב הבוחרים.

והנה באים אנשים טובים ומציעים לנו שלל דרכים כדי לגרום ליותר ויותר בוחרים להעדיף הצבעה אסטרטגית על פני הצבעה כנה, כל זאת בשם הגביעים הקדושים – ״המשילות״, ״היציבות״, ״והפחתת הסחטנות של המפלגות הקטנות״. עמותת ״יש סיכוי״ היא דוגמא לאחד המאמצים הללו, אשר הצעותיה מוצגות במאמר דעה של מנכ״ל ״יש סיכוי״ שפורסם ב-ynet לפני כשבועיים.

מהן ההצעות ומה השפעותיהן? נסביר:
העלאת אחוז החסימה – זוהי השיטה הפשוטה ביותר לעוות את רצון הבוחר. מכריזים על רף מלאכותי שמתחתיו מפלגה לא זכאית להיות מיוצגת לכנסת. מפלגה שלא הגיעה לרף, קולותיה מושלכים לפח ואינם נחשבים. קחו לדוגמא את הבחירת לכנסת ה-19. 20 רשימות, מתוך 32 שהתמודדו, לא עברו את אחוז החסימה. 239,109 בוחרים נתנו את קולם לרשימות אלו, שווה ערך ל-9 מנדטים שקולם לא יישמע בכנסת הקרובה. אילו אחוז החסימה היה מבוטל, בכנסת הנוכחית היו מיוצגות גם עוצמה לישראל, עלה ירוק, ועם שלם. לשתי מפלגות נוספות נוספות – ארץ חדשה וכח להשפיע – חסרו רק כמה אלפי קולות כדי להיות מיוצגות אף הן. אני אישית שמח שרובן לא נכנסו לכנסת (למעט עם שלם), אבל דעתי לא נחשבת יותר מדעתם של עשרות האלפים שהצביעו להן, אשר קולותיהם לא באו לידי ביטוי. כיום נהוג אחוז חסימה בגובה 2% ורבים מציעים להעלותו לשיעורים שונים בין 4% ל-10%.

מעבר למניעת ייצוג של קולות רבים שהוטלו לקלפי בפועל, ברור שהחשש שרשימה לכנסת לא תעבור את אחוז החסימה, מונע מבוחרים רבים להצביע להן, על אף שהיו שוקלים זאת, לו היה מובטח כי הרשימה אכן תיוצג בכנסת.
אני מקבל את הטענה שלא רצוי שתהיינה סיעות יחיד רבות בכנסת, המיוצגות על ידי חבר כנסת אחד, אשר אין להן הרבה סיכוי להשפיע בכנסת ומקשות על גיבוש קואליציה ואופוזיציה, אך יש דרך פשוטה להימנע מכך ובכל זאת לתת ייצוג לאלו שהצביעו להן – על כך בהמשך.

בחירות אזוריות – שיטה מתוחכמת יותר לעיוות רצון הבוחר. בחירות אזוריות מעוותות את רצון הבוחר בשלוש דרכים שונות. ראשית, בניגוד לשיטת הבחירות היחסיות הנהוגה בארץ, בבחירות אזוריות בהן מתחרים מספר מועמדים על מושב אחד, כל קול שלא הגיע למועמד שניצח בבחירות באיזור בחירה מסוים, הוא קול שלא מקבל ייצוג בסופו של דבר בבית הנבחרים. שנית, שיטה כזו מבטיחה מראש שלמפלגות קטנות שלא זוכות לתמיכה רחבה מהציבור, יהיה סיכוי זניח לקבל ייצוג בבית הנבחרים. שלישית, וזה אולי עניין לפוסט נפרד, בחירות אזוריות מניחות
שהמאפיין המרכזי המגדיר את הבוחר הוא מקום מגוריו – ולא היא.

דוגמא לעיוות שיוצרת שיטה כזו ניתן לראות בבריטניה, שם בבחירות 2010 זכתה המפלגה השמרנית ב-36% מהקולות אך קיבלה 47% מהמושבים בבית הנבחרים.

קביעה כי המפלגה הגדולה היא זו שתרכיב את הממשלה – זוהי השיטה העקיפה ביותר להנדס את רצון הבוחר, ולכן מטרידה במיוחד. לכאורה כל בוחר רשאי להצביע לכל מפלגה, בפועל, קביעה כזו מציבה איום חד משמעי מולו – הצבע למפלגה הגדולה בגוש שלך, ולא למפלגה המועדפת עלייך, ולא, יש חשש כי מפלגה מהגוש השני תרכיב את הממשלה. כך מעודדת הצבעה אסטרטגית למפלגות הגדולות ולא למפלגות המועדפות באמת על הבוחרים.

מתן בונוס למפלגה הגדולה – שיטה שבינתיים לא הוצעה באופן רציני בישראל, אך נהוגה ביוון שם ניתנים למפלגה הגדולה ביותר 50 מושבים נוספים מעבר למספר המושבים היחסי לו היא זכאית בהתחשב במספר הקולות שקיבלה. זוהי לכאורה השיטה הגלויה ביותר לעיוות רצון הבוחר, שכן לפיה יש הפרדה בין תוצאות הבחירות הגולמיות שאמורות לשקף את התפלגות הדעות בעם, לבין חלוקת המושבים בפועל אשר מיועדת לחזק את המפלגה הגדולה. אולם, גם בשיטה זו ניתן למעשה לבוחר תמריץ רב להצביע למפלגה הגדולה בגוש שלו, כדי להבטיח שתוספת המושבים לא תגיע לגוש היריב. הבחירות האחרונות ביוון הוכיחו הבעייתיות הגדולה בשיטה הזו.

הבעיה עם ההצעות הללו היא שהרכב הכנסת אמור לשקף את התפלגות הדעות בעם. כל שינוי בשיטת הבחירות שגורם לסטיית הרכב הכנסת מאותה התפלגות הדעות בעם הוא שינוי שהופך את השיטה לפחות ייצוגית ולכן גם פחות דמוקרטית.

אני לא טוען שאלו שמציעים שינויים כאלו בשיטות הבחירות מונעים מרצון לצמצם את הדמוקרטיה בישראל (כך אני מקווה). אלא שאותם גורמים רואים סתירה בין מידת הייצוגיות של שיטת הבחירות לבין יכולת המשילות והיציבות של הממשלה, ורואים קשר ישיר בינה לבין כח הסחטנות של סיעות קטנות.

אני סבור שהם מזהים באופן נכון את הבעיות אך טועים בבחירת האסטרטגיה. ראשית, מבחינה פרקטית, כלל לא ברור שהפחתת מספר המפלגות יגדיל את היציבות או יקטין את כח הסחטנות של המפלגות הקטנות. להיפך, סימולציות לפי תורת המשחקים מראות שבשיטה של 3 מפלגות, למפלגה האמצעית כח הרבה יותר גדול מאשר בשיטה בה 5-6 מפלגות. שנית, וזאת הנקודה החשובה, לדעתי במקום לעוות את הרכב הכנסת כך שיהיה יציב יותר יהיה ראוי יותר לשאוף לניתוק בין הרכב הכנסת לבין מידת היציבות של הממשלה. כך הדמוקרטיה שלנו תוכל ליהנות מכל העולמות – מחד ייצוג שלם ומלא ככל הניתן של מגוון ההשקפות של הציבור, ומאידך משילות מוגדלת.

דרך אחת לעשות זאת היא למנוע את האפשרות לפיזור הכנסת לפני תום כהונתה. בצורה זו, ממשלה מרגע שכוננה, לא תיאלץ לעסוק בהישרדות ותוכל להתרכז בקביעת מדיניות והוצאתה לפועל. האתגר שלה מול כנסת מפוצלת יהיה רק שכנוע רוב חבריה לתמוך במדיניות זו. יש לי רעיונות נוספים בהקשר זה, אך הם לא מעניינו של הפוסט הזה.

הסיבה שאני כותב את הפוסט הזה היא כי אני חושב שלמרות שהשיטה שלנו היא אחת הייצוגיות ביותר בעולם הדמוקרטי, יש עוד מקום לשיפור.

אני רוצה להציע הצעה פשוטה שתאפשר להגדיל עוד יותר את הייצוגיות והיחסית של שיטת הבחירות שלנו, ותעודד עליית כוחות חדשים. בניגוד, למה שמקובל לחשוב, הסכמי עודפים אינם חלים על מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. משמע, קולות שהגיעו לאותן הרשימות לא נספרים ואינם מועברים לרשימות מכהנות – זה בדיוק מה שאני מציע לשנות. תארו לכם שהסכמים כאלו היו אפשריים – במקרה כזה, בהנחה שעוצמה לישראל היו חותמים על הסכם עודפים עם הבית היהודי, 66,000 הקולות שקיבלה הראשונה היו מועברות לשניה והיו מוסיפות לה עוד שני מנדטים. בצורה דומה הייתה עשויה עלה ירוק להעניק עוד מנדט לליכוד, ארץ חדשה עוד מנדט למרצ (נגיד), כח להשפיע הייתה עשויה להעביר מנדט לעם שלם וכן הלאה.

ליישום הצעה כזו תהיינה שתי השלכות משמעותיות:
הראשונה: רבע מיליון קולות לא היו אובדים והיו מקבלים ייצוג מקורב בכנסת. אמנם מצביעי עוצמה לישראל היו מעדיפים לראות אותה בכנסת, אך ברור שאם היו יודעים בוודאות שמפלגתם לא תעבור אותו, היו מעדיפים רובם להצביע לבית היהודי כהצבעה מקורבת.
שנית, כיוון שבשיטה כזו, אין סכנה באובדן הקול שלך במקרה שהמפלגה בה בחרת לא עברה את אחוז החסימה, אנשים רבים יותר היו מוכנים לשקול הצבעה למפלגות קטנות, ובכך מאפשרים להן לעבור את אחוז החסימה ובאופן פרדוקסלי מייתרים את הצורך ביישום רוב ההסכמים. הסכם העודפים, בשיטה זו, מהווה מעין רשת בטחון או תעודת ביטוח למצביעים, המבטיחים שקולם ייחשב בכל מקרה.

כך, תמוקסם היכולת של האזרח להצביע לפי השקפתו בצורה כנה ולהימנע מהצבעות אסטרטגיות. בנוסף, בשיטה זו, קיומו של אחוז חסימה, מהווה מכשול הרבה יותר קטן בפני מפלגות חדשות ובפני מיקסום ייצוגיותה של הכנסת.

נ.ב כאמור בבחירות האחרונות התמודדו 32 רשימות. למרביתן לא היה סיכוי מלכתחילה לעבור את אחוז החסימה. חלק לא מבוטל מהן נע בין הזוי ללא שפוי, ובכל זאת, רשימות אלו היו זכאיות לזמן מסך יקר. ניתן לנפות רבות מרשימות אלו על ידי דרישת חתימתם של 3,000 בעלי זכות בחירה על רשימת המועמדים שלהן לכנסת. דרישה כזו הייתה מסירה מההתמודדות 10 רשימות לפחות שקיבלו פחות קולות ממספר זה.

10 מחשבות על “פוסט פוסט בחירות

  1. לא, אדוני ראש הממשלה – במחשבה שלישית

  2. האם יש צורך לשנות את שיטת הממשל בישראל? | במחשבה שלישית

  3. שלום תמיר,

    ניתוח יפה.
    ציינת באמצע אבל לא התייחסת בהמשך לבעיית היציבות השלטונית. האפשרויות שמנית, שיוצרות הצבעה אסטרטגית, חלקן בצורה כזו או אחרת כן מחזקות את יציבות השלטון ומונעות סחטנות של מפלגות קטנות.
    הסכמי עודפים של מפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה אולי יגדיל את הייצוגיות אבל לא יגדיל את היציבות.
    אפילו להפך במידה ויש הסכמי עודפים בין מפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה (הקולות יעברו לגדולה מבין השתיים) אז כך יכנסו לכנסת מפלגות קטנות נוספות. שזה רק יחליש את היציבות.

    לכן לדעתי הרעיון שלך הוא טוב אבל עדיין יש צורך להעלות את אחוז החסימה במקביל.

    שיהיה שבוע מצויין

    • רומבק, האם אתה יכול לתת דוגמא לסחטנות של מפלגות קטנות? אני מכיר רק סחטנות של מפלגות בינוניות ושל כוחות מאורגנים בתוך המפלגות הגדולות. ההצעות שעומדות על הפרק רק יגבירו את הבעיות הנל.
      אם לא היה אחוז חסימה כלל למשל, אזי בבחירות הללו ש"ס היתה מתרסקת כי עם שלם וכח להשפיע היו נכנסות שניהם על חשבון מנדטים של ש"ס דבר שהיה מקטין מאוד את יכולת המיקוח של כל הקבוצה הזו.

      מוזמן לקרוא עוד קצת כאן:
      https://docs.google.com/document/d/1Sc3PQVLXp3OYlmgRb3FMzHmPE8KCw0yc0hXQ0Azxjvo/edit

  4. אחת הבעיות בשיטה הנוכחית היא שאתה בוחר מפלגה , ולא את האנשים. בחירות אזוריות יכלו לעזור בייצוג במקרה זה.

    השיטה הטובה ביותר שנתקלתי בה עד היום היא השיטה הנהוגה בניו-זילנד: 120 חברי פרלמנט. 68 אזוריים (6 אזורים רק למאורים מבטיחים להם ייצוג) ו52 ארציים. כל בוחר מצביע בשני פתקים : מועמד אזורי ורשימה. לא ניתן להתמודד בשני האפיקים. לאחר בחירתם של הנציגים האזוריים , משתמשים בתוצאות הארציות ו"משלימים" חברי פרלמנט איפה שצריך. אחוז החסימה על רשימה ארצית הוא גבוה יחסית , אבל כל אחד שנבחר אזורית – בפנים. כך מובטח שיהיה לך חבר פרלמנט אזורי , שאתה מכיר את פניו (ובד"כ מחזיק משרד באזור , אם הוא רוצה להיבחר שוב) והתמונה הכללית די מייצגת את רצון העם (יש למשל חבר פרלמנט מדרום האי הדרומי , שנכנס עצמאית כבר שנים , והוא לא שייך לשום מפלגה).

    אפשרות נוספת היא שייבחר ראש ממשלה בנפרד מהבחירות לכנסת , והוא לא יצטרך את אמונה כדי להשאר בכסאו (למעט מקרים מיוחדים). אפשרות זו תגביר את הפרדת הרשויות , אך עלולה ליצור מצב של עריצות הרוב מצד אחר , או מצב של קיפאון כתוצאה ממלחמות פנימיות בין כנסת לראש ממשלה ממפלגות יריבות , כמו שקורה בארה"ב כעת.

    הבעיות שאני רואה בשיטה שהצעת לגבי העודפים:
    1) יתרון משמעותי ולא דמוקרטי למפלגה שתחתום על הסכם עם מפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה (תעביר לפעמים יותר מ2 מנדטים , לעומת מפלגה שעברה ותתרום במקרה הטוב מנדט 1).
    2)אפשרות להקמת גוש מפלגות קטנות שיכנס לכנסת רק מחמת הסכמי העודפים (2 מפלגות קטנות שלבד לא עוברות , יעברו יחד).

    מעבר לכך , ניתוח יפה של הסכנות בשיטות "מגבירות המשילות" שנראות כי יהיו על הפרק.

    • אם עוברים לשיטת בחירות אזוריות, למפלגות כמו חד״ש, עלה ירוק, הירוקים וכו׳ לא יהיה כמעט סיכוי לקבל ייצוג בכנסת. מעבר לכך, אם אני לדוגמא חיפאי, אבל ממש חשוב לי שפלוני שגר בירושלים ייבחר לכנסת כי אני מרגיש שהוא מייצג את עמדותיי יותר טוב מהמועמדים שמתמודדים באזור הבחירה שלי, השיטה האזורית לא תיתן מענה.

      לגבי ההערות על השיטה שאני מציע:
      1. אין בזה שום דבר לא דמוקרטי. להיפך, כל מפלגה תקבל בדיוק את מספר הקולות העודפים שנוצרו כתוצאה מההסכם.
      2. גם כאן, מצב שבו לדוגמא, עם שלם וכח להשפיע חותמות על הסכם עודפים ביניהן שבזכותו אחת מהן נכנסת לכנסת, דמוקרטי הרבה יותר מהמצב הנוכחי בו שתיהן לא נכנסות וכ-60,000 קולות לא מקבלים ייצוג בכנסת.

      • אני יודע שהתגובה שלי הייתה ארוכה , אך התגובה-לתגובה לא עניינית ולא מתייחסת למה שאמרתי , היא חזרה על ההצעות והנימוקים שלך מהפרסום המקורי.

        בשיטה שהצעתי למעלה , חד"ש גם יוכלו להיכנס ברשימה הארצית (כמעט מחצית מהכנסת) ומפלגות דומות לה. אם מפלגה תיוצג יתר על ידי הקולות האזוריים , היא לא תקבל נציגים נוספים מהרשימה הארצית (וכך יאוזן הפרלמנט הסופי שיתקבל).

        היא בעצם גורמת לכך שהכנסת תהיה יחסית ברובה , ורוב הנציגים בה ייבחרו אישית.

        לא התייחסת לבעיית יתרונן של המפלגות הזעירות בחלוקת העודפים. בנוסף , המצב שאתה תיצור , יוריד מאוד את האינטרס של מפלגות זעירות להתאחד ולייצג חלק מספיק גדול בעם על מנת להיבחר לכנסת (לאלדד יניב, לדוגמה , יש וידאו שבו הוא פוסל איחוד עם הירוקים. לו היו מתאחדים , סיכוי טוב יותר שהיו נבחרים.) אני חושב שיש מקום לשיטה שדוחפת מפלגות זעירות להתאחד.

      • ג׳ו, ניסיתי להגיב לכל אחת מהטענות שלך, ייתכן שלא ירדתי לסוף דעתך.
        אתה מציג בעיה שאנחנו מצביעין לרשימה ולא לנציג שהוא ״האיש שלנו בכנסת״, אבל השיטה המעורבת ארצית- אזורית (בדומה לשיטה הגרמנית) שאתה מציע לא נותנת מענה לכך. נחזור שוב לדוגמת תומך חד״ש. לפי מה שאתה מציע, חד״ש כנראה תצליח להיבחר לכנסת, אבל הסיכוי שהנציג של האזור שלי יהיה מחדש הוא אפסי. כך שאמנם המפלגה שאני תומך בה נכנסה לכנסת, אבל אם הנציג האזורי שלי הוא מהליכוד, הוא לא באמת ייצג את ההשקפות שלי, אלא לכל היותר את האינטרסים המקומיים (שלאו דווקא נמצאים במקום גבוה בסולם העדיפויות של כל המצביעים).

        לא הבנתי את הנקודה עם היתרון הלא דמוקרטי של מפלגות זעירות.

        לגבי הורדת הסיכוי לאיחוד בין מפלגות – השאלה מהי פונקציית המטרה שלך. במקרה שהצגתי כאן, פונקציית המטרה היא הגדלת הייצוגיות. מבחינה זו, דווקא אי איחוד של מפלגות משתלב בצורה יפה עם המטרה שהוצגה. ייתכן שיש טעמים אחרים להעדיף איחוד של מפלגות קטנות, אבל הם לא מעניינו של הפוסט.

        רומבק, שבוע מצויין גם לך. כפי שציינתי בפוסט, האפשרות להעברת קולות ממפלגות שלא עברו את אחוז החסימה למפלגות שכן עברו אותו, דווקא מאפשרת להעלות את אחוז החסימה ללא חשש לפגיעה משמעותית בייצוגיות. בכל מקרה, נדמה לי שאחוז החסימה הנוכחי, שעומד על 2% הוא סביר.

  5. אהבתי את הרעיון המובא בסוף.
    יחד עם זאת הוא מעלה שאלות נוספות על מי חותם עם מי הסכם עודפים. וגם מה קורה עם שתי מפלגות דוגמת פז ועם שלם (שבנוגע לשתיהן לא היה ודאי שתעבורנה את אחוז החסימה) חותמות זו עם זו והסכם העודפים לא מכניס אף אחת מהן לכנסת. אז האם אותן מפלגות קטנות או חדשות יחוייבו לחתום רק עם מפלגות גדולות או כאלו שצפויות לעבור את אחוז החסימה.

    • יכול להיות שהייתי צריך לפרט את זה בפוסט עצמו:
      איל שאני רואה את זה, רשימה יכולה לחתום על הסכם עודפים רק עם רשימה אחת, כמו המצב הקיים.
      במקרה של עם שלם וכח להשפיע, אני חושב שיש לאפשר למפלגה הגדולה לקבל את הקולות של השניה וכך לאפשר לה לעבור את אחוז החסימה. כמובן שאם קולותיהם של שתי המפלגות גם יחד לא מגיעים לרף אחוז החסימה, אז שתיהן לא תיוצגנה בכנסת.

הגב כאן:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s