מחשבות על שבועות, לוסי אהריש ומבצע שומר החומות

לפני כחודשיים וחצי, במה שנראה עכשיו כמו עידן אחר, התלכדו שתי ידיעות לכאורה לא קשורות לסיפור אחד. לוסי אהריש ילדה את בנה הראשון יחד עם צחי הלוי. באותו השבוע, לאחר שנים של דחיות ומתן ארכות, החליט בג”ץ שעל המדינה להכיר בגיורים לא אורתודקוסים לצורך קבלת אזרחות ישראלית.

מה הקשר? עד ימי הבית השני לא היה תהליך גיור רשמי. גרים היו מצטרפים לעם ישראל, חיים בקרבו ונטמעים בו בצורה אורגנית והדרגתית, ולא במהלך דיכוטומי וחד פעמי. רות המואביה היא הדוגמא הידועה ביותר אך לא היחידה.

השינוי חל בתקופת עזרא ונחמיה, אז התמסדה הדת היהודית והוחל לשים דגש על הבדלות מעמים אחרים. זכורה דרישתו של עזרא מבני ישראל לגרש את נשותיהן הנוכריות (דרישה שלא התקבלה ככל הנראה).

הפחד מהתבוללות התעצם בגולה ומסיבות ברורות. עם המפורד ומפוזר בין העמים, ומהווה מיעוט קטן ברוב מקומות מושבו, ייעלם אם יאפשר התבוללות. אפשר לראות את זה בארה”ב, שם שיעור ניכר מהיהודים מתחתן עם גויים. חלקם אמנם שומרים על קשר ליהדות, ואף מקרבים את בני ובנות זוגם אליה, אך רובם לא. סופם שעבור ילדיהם, או לכל היותר נכדיהם, היהדות תהיה מוצא תרבותי רחוק ותו לא. 

במשך 1,700 שנים עיצבה והתאימה את עצמה היהדות לתנאי הגלות, והנה, יותר מ-70 שנים אחרי הקמת מדינה יהודית עצמאית, היהדות ממשיכה מכח האינרציה לנהוג כאילו אנחנו עדיין אותו מיעוט אומלל. כך גם בכל הנוגע להתבוללות.

בגולה ההתבוללות מחלישה את העם היהודי ומהווה עבורו סכנה קיומית. במדינה עצמאית בה היהודים הם הרוב המוחלט, אין סכנה כזו. לוסי אהריש כמשל – לפי ההלכה בנה אינו יהודי. בפועל, הוא יחיה בחברה הישראלית, ידבר עברית, יחגוג את החגים היהודיים (וכנראה גם את המוסלמיים), וישרת בצה”ל. הוא יהיה חלק בלתי נפרד מעם ישראל, בין אם ייחשב כך לפי ההלכה או לא. כמוהו גם ילדיהם של אלפי יוצאי ברית המועצות שהקשר בינם לבין היהדות מקרי בהחלט, אבל הם הולכים ונטמעים בחברה הישראלית.

אירועי הדמים ברחובות ישראל במסגרת במקביל למבצע הנוכחי בעזה מדכאים ומעמידים בספק את היכולת שלנו לחיות כאן בשלום עם אזרחי המדינה הערבים. אבל אנחנו עוד נתאושש מהמשבר הזה, ממש כפי שהתאוששנו ממהומות אוקטובר 2000, ואינתיפאדת הסכינים של 2014-2015 בירושלים. זה ייקח זמן, נצטרך לבנות מחדש את האמון בין ערבים ליהודים, אבל בסופו של דבר נבין כי נגזר עלינו לחיות חיים משותפים.

ככל שנתמיד, באופן הדדי, בשאיפה לחיים משותפים, כך נראה יותר ויותר השתלבות של אזרחי ישראל הערבים בקרב החברה הישראלית. לנו, היהודים, כחברת הרוב אין מה לחשוש מהשתלבות כזו – להיפך, היא תחזק את החברה הישראלית.

אם אהבתם את מה שקראתם ואתם רוצים לקרוא עוד, אנא שתפו והירשמו לקבלת עדכונים בכל פעם שמתפרסם פוסט חדש. זה פשוט – רק להכניס כתובת דוא"ל בראש העמוד.

סדר יום העצמאות

ביום העצמאות ה-67 למדינת ישראל היה לי הכבוד לערוך סדר יום עצמאות שכונתי בנחלאות, ירושלים. הרעיון לערוך את הסדר נולד לאחר שחיפשתי אירוע בו מקריאים את מגילת העצמאות. מזה זמן מה אני מתחבר לתפיסה שרואה במגילת העצמאות המגילה השישית (בנוסף לחמש המגילות – רות, שיר השירים, קהלת, איכה אסתר) שנקראות כל אחת בחג אחר לפי ההקשר.

כשלא מצאתי אירוע מתאים בירושלים, פרסמתי קול קורא בשכונה וביחד עם עוד מספר תושבים (קמה כהן קולר, בת-חן חזן, אמיר רובין, וזוגתי, מעין טוקי כרמל) כתבנו תוך מספר ימים הגדה ליום העצמאות וארגנו את הסדר (בסיוע מנהל הקהילתי לב העיר).

ההגדה שעיבדנו אינה בשום פנים ואופן יצירה מקורית שלנו. הגבלנו את תפקידנו לליקוט מקורות קיימים ואיחודם לרצף אחד. היא מורכבת מ-7 חלקים:

הבדלה ההבדלה המסורתית מבדילה בין קודש לחול ומסיימת את השבת. כאן בחרנו במסלול ההפוך והנדרש כל כך של הבדלה בין יום הזכרון ליום העצמאות – שני ימים כל כך שונים האחד מהשני.

קידוש כל שבת וכל חג מתחילים בקידוש. תפקיד הקידוש בטקס הוא לסמן את המעבר מחול לקודש בצורה חגיגית. הקצב, הסגנון והמילים טבועים בדי.אנ.איי התרבותי שלנו ונשמעים מוכרים מייד לכמעט כל יהודי. לכן בחרנו בקידוש שכתב יעקב מעוז שמתבסס על הקידוש לשבת.

לאחר שהבדלנו מיום הזכרון והכנסנו את החג, הגיע הזמן לקרוא את המגילה. גוף ההגדה מחולק לחמישה חלקים בעלי מבנה דומה. כל אחד נפתח בחלק ממגילת העצמאות, מלווה בקטעים מהמקורות עתיקים ומודרניים ומסתיים בשיר. לכל חלק נושא עיקרי המושפע מתוכן המגילה.

זיקה חלק זה עוסק בזיקת העם היהודי לארצו ומהווה סקירה היסטורית של תולדות העם מהיציאה לגלות ועד שיבת ציון המודרנית.

הכרה בחלק זה מבוססת הטענה על הזכות הלאומית של העם היהודי על ארצו ועל התהליכים שהובילו להכרה בינלאומית בזכות זו.

הכרזה חלק זה מוקדש כולו לפסקה קצרה אחת בה מכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל. זה רגע השיא בהגדה וככזה החגיגי ביותר בה.

תוכחה בחלק זה מוצג החזון המוסרי לאורו אמורה להתנהל מדינת ישראל. הוא נקרא תוכחה על שם נבואות התוכחה המהוות את חזון הנביאים עליו מושתתת מדינת ישראל לפי מגילת העצמאות. השם בא לרמז כי המלאכה אינה גמורה וכי עלינו לשאוף תמיד ליישום מלא יותר של אותו החזון.

אחרית חלק זה הנועל את ההגדה והמגילה פורס שני חזונות שמהווים חזונות לאחרית הימים – חזון השלום, הרעות והאחווה בין כלל עמי המזרח התיכון וחזון קיבוץ הגלויות השלם של העם היהודי במדינת ישראל.

אנחנו מקווים שסדר זה שערכנו בשנת 67 לעצמאות ישראל, יחד עם טקסים דומים הנערכים ברחבי הארץ, הוא רק התחלה של תהליך יציקת תוכן וחידוש מסורת לחג העצמאות – החג הצעיר בחגי ישראל.

ניתן להוריד את קובץ ההגדה כאן (PDF). הקובץ פתוח לעריכה בתוכנת llustrator. הקובץ מוכן להדפסה כחוברת (booklet).

ניתן לעיין כאן בקובץ העבודה ששימש אותנו להכנת ההגדה (והסדר). הקובץ נעול לעריכה, אך ניתן להעתיק ממנו טקסטים. לצד הטקסטים הוספו הערות, לקחים, ביאורים וקישורים למקורות.

הזכויות לשני הקבצים אינן שמורות – ניתן ומומלץ להשתמש, לשכפל ולהעתיק.

אם אהבתם את מה שקראתם ואתם רוצים לקרוא עוד, אנא שתפו והירשמו לקבלת עדכונים בכל פעם שמתפרסם פוסט חדש. זה פשוט – רק להכניס כתובת דוא"ל במקום המתאים בראש העמוד בצד ימין.